פסק-דין בתיק ב"ל 16938-07-11

1.         לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים לעניין אי-כושר מיום 25.5.11, שדנה בעניינו של המערער בפעם השלישית, וקבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

הרקע העובדתי

2.         המערער, יליד שנת 1957, שימש כנהג תחבורה ציבורית משך כ-30 שנה, מתוכן עבד משך 22 שנה כנהג אוטובוס בחברת "אגד".

            המערער סובל מבעיות רפואיות רבות ובהן בעיות לבביות, הפסקות נשימה, בעיות אורטופדיות, בעיות ראייה, ירידה בשמיעה, טנטון וסחרחורות.

            בשל מצבו הרפואי של המערער הותלה רשיון הנהיגה שלו על-ידי אגף הרישוי במשרד התחבורה, החל מיום 14.10.07 ועד אשר יעמוד בבדיקות רפואיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (נספח ב' להודעת הערעור). המערער הפסיק לעבוד החל ממועד זה.

3.         ביום 9.6.09 נבדק המערער על-ידי ד"ר ישראל טרייבר, רופא תעסוקתי בשירותי בריאות כללית, ובסיכום הבדיקה (נספח ג' להודעת הערעור) נכתב על-ידי ד"ר טרייבר כך:

" אינו כשיר לעבודה כנהג אוטובוס. לא נמצא עבודה חלופית מתאימה לכישוריו, להשכלתו ולמגבלות הרפואיות. לכן לדעתי אינו כשיר לעבודה לצמיתות. יש לממש את כל זכויותיו".

4.         ביום 19.7.09 קבעה ועדה רפואית כי למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 55%.

            לאחר קביעת שיעור נכותו, הועמד המערער לפני ועדת אי-כושר מדרג ראשון, וזו קבעה, ביום 7.9.09, כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו להשתכר.

            ערר שהגיש המערער על החלטתה של ועדה זו נדחה על ידי הוועדה לעררים (אי-כושר) ביום 3.2.10, וזו קבעה כי: " מדובר במערער במצב לאחר התקף לב 25%, כאבי גב מותניים 15%, התקפים של פרפור פרוזדורים, טנטון וקושי בנשימה אפית. המערער עבד במשך שנים רבות כנהג תחבורה ציבורית ולאחרונה באגד. לאחר הופעת הבעיה הקרדיאלית נקבע ע"י רופא תעסוקה שאינו כשיר לעבוד כנהג אוטובוס ולא נמצאה לו עבודה חלופית במסגרת החברה. לדעת הוועדה אין המערער כשיר לעבודה כנהג כפי שנקבע ע"י רופא תעסוקה, אך מאידך אין מניעה שהמערער יעבוד בהיקף יום בעבודות ללא מאמץ גופני כגון עבודות פשוטות חוזרות על עצמן בתעשייה קלה, בעבודות אריזה ובעבודות שוות ערך שלדעת הוועדה אפשריות גם בהתחשב בהשכלתו ובגילו" (להלן - ההחלטה הראשונה).

5.         המערער ערער לבית הדין על החלטתה זו של הוועדה לעררים (בל' 1935/10), ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין לפיו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שזו תיתן דעתה לליקויים נוספים של המערער אשר לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון בוועדה, ועל מנת שתיתן דעתה לנרשם באישור הרופא התעסוקתי מיום 9.6.09, ובכלל זה לסיפא של האישור (להלן - פסק הדין הראשון).

6.         ביום 20.10.10 התכנסה הוועדה לעררים כדי לדון בשנית בעניינו של המערער, וקבעה, גם הפעם, כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן - ההחלטה השנייה):

" הוועדה חזרה ועיינה בתיק הרפואי של המערער וכן עיינה בהחלטת/הנחיית בית הדין מ-23.6.10.

הוועדה חזרה ונתנה את דעתה למכלול בעיותיו של התובע כולל הבעיות שעורכת דינו חזרה וציינה במהלך הדיון והיא בעיית הסחרחורת, פרפור הפרוזדורים, דום נשימה בשינה, כאבי גב מותני, טנטון וקושי בנשימה אפית. כן חזרה הוועדה ועיינו במכתבו של רופא התעסוקה בקופ"ח כללית מיום 9.6.09, שבו צוין כי אינו כשיר לעבוד כנהג אוטובוס וכי לא נמצאה עבודה חלופית מתאימה לכישורים - ככל הנראה במסגרת אגד - ולכן המליץ רופא התעסוקה לראותו כמי שאינו כשיר לעבוד לצמיתות ולהוציאו לגמלאות.

ועדת הערר אינה סומכת את ידיה על קביעה זו של רופא התעסוקה שממנה משתמע לכאורה כי במסגרת אגד לא נמצא עיסוק מתאים למערער. יחד עם זאת קובעת הוועדה כי מסוגל לעבודה קלה בתעשיה, ישיבה ועמידה לסירוגין וכי סחרחורת בשיעור של 10% כפי שנקבע למערער מבחינה רפואית - נקודה שהיוותה חלק מרכזי בטיעוני עורכת הדין - אין בה די, יחד עם שאר ליקוייו הרפואיים, להביא לידי כך שהוועדה תראה אותו כמי שאיבד מכושרו להשתכר. הוועדה דוחה את הערר".

7.         המערער הגיש ערעור גם על החלטתה זו של הוועדה לעררים (בל' 34231-11-10). ביום 27.2.11 ניתן פסק הדין בערעור, מפי השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, ונקבע בו כדלקמן (להלן - פסק הדין השני):

" סבורני כי טעתה הוועדה בקביעתה כי המערער מסוגל לעבודה קלה בתעשייה מאחר שלא התייחסה להשכלתו של התובע, כישוריו ומלוא המגבלות הרפואיות מהן הוא סובל בגילו (53). חובת ההנמקה בנסיבות העניין לא מולאה כדבעי והוועדה לא התייחסה כנדרש להוראות פסק הדין בו הודגשה הסיפא של אישור הרופא התעסוקתי.

התוצאה היא, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתשוב ותשקול את כשירותו של המערער לעבודה בהתחשב בכישוריו, השכלתו והמגבלות הרפואיות המלאות, וכן תנמק את קביעתה תוך התייחסות לכל אחד מהמשתנים כאמור".

8.         הוועדה לעררים התכנסה לדון בעניינו של המערער בשלישית, ביום 25.5.11. הוועדה קבעה, גם הפעם, "אובדן כושר פחות מ - 50%", ונימקה החלטתה כך (להלן - ההחלטה השלישית):